<h1>העיטור מאמר תשיעי</h1>
<h2>דף צד:</h2>
ובעל מתיבתא אמר בית דין הגדול אלימי למעבד שודא דדייני אבל דייני דעלמא לא מדקאמר גבי אימיה (דרב) [דרמי בר] חמא בכתובות (צ"ד:) אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני אמרי אמר ליה חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה והא רב ששת חכים וגמיר וסביר הוא ואפילו הכי קאמר ליה רב נחמן מר לאו דיינא שמע מינה דלא עביד שודא דדייני אלא בי דינא רבה. וכן כתב רבינו חננאל עיקר קבלה בידינו דלא עבדינן שודא דדייני אלא במקרקעי אבל במטלטלי אמרינן ממון המוטל בספק חולקין. ואמר רב נחשון שודא דדייני שיתא הוו בכולה תלמודא בפרק הכותב (פ"ה:) שניהם קרובים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני. ובפרק מי שהיה נשוי (צ"ד.) שני שטרות היוצאין ביום אחד אמר שמואל שודא דדייני. והא דפרק עשרה יוחסין (ע"ד.) גבי נאמן הדיין לומר לזה זיכיתי ולזה חייבתי וכו'. והא דהמוכר את הבית (ס"ג:) מובלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא דלעיל. ובפרק כל הנשבעין (מ"ח:) האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד. ובתפלת השחר (כ"ז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.
<h2>דף קט.</h2>
גרסינן בפרק שני דייני גזילות העורר על השדה והוא חתום עליה בעד חכמים אומרים איבד את זכותו אדמון אומר לא איבד את זכותו אמר רב אמי לא שנו אלא עד אבל דיין לא אבד את זכותו דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו והדיינין חותמין על השטר אף על פי שלא קראוהו עשאה סימן לאחר אבד את זכותו כלומר המחזיק עשאה סימן לאחר ואמר מצר פלוני שדה פלוני והעורר חתום עליה בעד. ואמר אביי (ק"ט:) לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד את זכותו דאמר ליה אי לאו דעבדי לך הכי לא הוה מצינא לזבוני לה. ודייקנא להאי פירושא מדקאמר עלה דההיא [ההוא] דעשאה סימן לאחר שכיב ושבק אפוטרופס אתא לקמיה דאביי אמר ליה אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן אמר ליה שפיר קאמרת דאמר ר' יוחנן אי טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן זיל הב ליה מיהא תלם אחד. מדקאמר ליה זיל הב ליה תלם אחד מכלל דמחזיק הוא שעשאה סימן לאחר. והא דכתב רב אלפס בגירסא דירושלמי לא סוף דבר שעשאה העורר סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר ליתה בנוסחא דילן אלא הכי איתא בירושלמי לא סוף דבר עשאה סימן לאחר אלא אפילו עשאה סימן אחר לאחר והוא חתום עליה בעד אבד את זכותו. אמר ליה ודילמא אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתיו הימנו אמר ליה שפיר קאמרת דאמר ר' יוחנן אי טעין ואמר חזרתי ולקחתיו הימנו נאמן וטעמא משום שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ומדקתני והוא חתום עליה בעד שמעינן טעמא דחתום עליה בעד הא עשאה סימן אחר לאחר לא איבד את זכותו דלא אמרינן סהדי אכולה מלתא קא מסהדי כדפרישית במאמר ראשון.
